fbpx

ג'וזף פילאטיס וההיסטוריה של השיטה

שיטת הפילאטיס, שממציאהּ ג'וזף פילאטיס קרא לה "Contrology" (מהמילה control – שליטה), החלה להתפתח בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. פילאטיס נולד בשנת 1880 וגדל בדיסלדורף גרמניה. כילד היה חלש וחולני, ובנעוריו עסק בענפי ספורט שונים (התעמלות, סקי ועוד) כדרך להתחזק ולהתגבר על קשייו. כגבר צעיר חי מספר שנים באנגליה, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה נכלא במחנה הסגר לאזרחים גרמנים. במחנה זה אימן את שאר הכלואים והחל לפתח את השקפת העולם שלו, שעיקרה קשר גוף-נפש. ואכן, בקרב הכלואים שאימן היו הרבה פחות מחלות ומקרי מוות בהשוואה לאסירים אחרים. השלטונות, שהיו ערים לפועלו, הזמינו אותו לעבוד עם פצועים וחולים בבית-חולים, ושם החל לפתח שני עקרונות בסיסיים של עבודתו: התעמלות במצב של שכיבה או ישיבה תוך "בידוד איברים" (דבר המאפשר עבודה עם אנשים פצועים), ועבודה כנגד התנגדות של קפיצים (שנלקחו במקור ממיטות בית החולים..). את גישתו לעבודה על הגוף ראה כדרך חיים רגילים, בנוסף למגוון של מכשירים עליהם מתבצע רפרטואר זה. לעיתים קרובות רואים בו אדם שהקדים את זמנו, שכן המציא קונספציות שרק היום מתחילים להבין ולאמץ. מסיבה זו טועים אנשים רבים לחשוב ששיטת פילאטיס היא שיטה חדשה שהומצאה רק לאחרונה.

השיטה המשיכה להתפתח עד מותו של פילאטיס ב-1967 וגם לאחר-מכן ע"י תלמידיו Corola Terrier, Ron Fletcher ועוד. למרות זאת, במשך שנים רבות הייתה בעיקר נחלתם של רקדנים ואנשי במה אחרים. לפני כעשור החלה השיטה להיות פופולרית יותר גם בקרב אנשים "רגילים", תהליך שהחל בארץ לפני כחמש שנים. בשנים שלאחר מותו של ג'וזף פילאטיס החלו מאבקים על השם "פילאטיס", ולפני מספר שנים הוכרע המאבק בבית-משפט בארה"ב, כאשר ההחלטה הייתה ששם זה אינו trademark שלמישהו יש עליו בעלות בלעדית. כיום, יש מספר רשתות עולמיות של מכונים, העוסקות גם בהכשרת מדריכים. בשנים האחרונות התפתחו מספר "סגנונות פילאטיס", אך כולם נשענים על אותם עקרונות בסיסיים.

מאפיינים ועקרונות

שיטת פילאטיס היא שיטה בריאה לעבודה על הגוף, המבוססת על מספר עקרונות חשובים. למעשה, אם שומרים על עקרונות אלה, אפשר להפוך כמעט כל תרגיל ל"תרגיל פילאטיס". על אף שג'וזף פילאטיס "זרע את הזרעים" לשיטה לפני שנים רבות, הוא עצמו לא הגדיר חלק גדול מהקונספציות כפי שאנו מגדירים אותן כיום. לדוגמה, את ה-Fundamentals פיתחו ממשיכיו ובעיקר Eve Gentry, שקראה להם Pre-Pilates.

ששת העקרונות המרכזיים של השיטה

1. קשר גוף-נפש: המתעמל מודע לתנועותיו, חושב עליהן ומפנים אותן. החשיבה הופכת את התנועות למדויקות ויעילות יותר, ומסייעת להעברתן גם לחיי היומיום. התרגיל נלמד באמצעות הבנה ולא דרך חיקוי.

2. מרכז: מהווה בסיס ותמיכה לכל הגוף. תשומת לב מיוחדת לשרירי הבטן והגב העמוקים (שרירי היציבה). ג'וזף פילאטיס קרא לזה “Powerhouse” – מרכז של כוח.

3. נשימה: מודעת, עמוקה, קצב התנועה נקבע על פי קצב הנשימה, נשיפה במאמץ או במקום שנדרשת הגנה על עמוד השדרה.

4. חיזוק והארכה: בעוד שרוב שיטות האימון המערביות מתרכזות בחיזוק והשיטות המזרחיות (יוגה וכו') מתרכזות בהארכה, שיטת פילאטיס עובדת בו-זמנית על חיזוק והארכה של השרירים. בין היתר, העבודה כנגד קפיצים וגומיות במקום משקולות היא שמאפשרת זאת. אלמנטים נוספים הם עבודה בטווח תנועה גדול ועם מנופים ארוכים וכן עבודה מאוזנת על השרירים האנטגוניסטיים.

5. שליטה ודיוק: נובעים כאמור מהחיבור בין גוף ונפש. מספר קטן של חזרות, תוך שליטה על כל חלקי הגוף ודיוק לפרטי פרטים בביצוע התנועה.

6. זרימה: ללא תנועות קטועות או פתאומיות. הרמוניה גופנית הנובעת מהשליטה בגוף ובתנועותיו.

ההיבט השיקומי

השיטה נחשבת גם לשיטה שיקומית, וכיום גוברת ההכרה בחשיבות השיקום הגופני עוד בטרם ההחלמה המלאה מפציעה או מחלה. מטפלים רבים חיפשו שיטה שיכולה לקחת את המטופל משלבי השיקום המוקדמים ועד לגוף מאומן ומתפקד היטב, מעין "גשר" בין מוגבל ללא-מוגבל. למעשה, השיטה לא רק שמציעה גשר שכזה אלא פורשת מערכת שלמה, שכאשר מנצלים את מלוא הפוטנציאל שלה – יכולה להעשיר את תהליך השיקום, לספק תוכנית אימונים ולבסוף גם להוביל להופעה חיצונית משופרת ולדרגת תפקוד גבוהה. השיטה מציעה פתרונות למגוון רחב של אנשים, ממטופלים המוגבלים בתנועתם ועד לספורטאי-על. היא יכולה לתרום לנער בן 11 ובאותה מידה גם לאישה בת 85, ולהציב אתגר לגברים ונשים כאחד. אין זה אומר שהשיטה יכולה לשנות את הגוף מקצה לקצה תוך מספר קטן של שיעורים ולהציע גוף מושלם כבמטה קסם – כפי שנטען לפעמים, למרבה הצער. הקסם טמון ביכולתה של השיטה להתאים את עצמה למגוון רחב של אנשים.

המפתח טמון בעקרונות של השיטה, לאו דווקא בתרגילים או במכשירים. זוהי שיטה המבוססת על קשר בין גוף ונפש, ובניגוד לצורות רבות של פיזיותרפיה ואימון גופני – היא אינה מתייחסת רק להיבטים מדידים של התנועה האנושית, כגון כוח, טווח תנועה או קואורדינציה, אלא מדגישה גם מושגים כגון מודעות, איזון, שליטה, יעילות, תפקוד והרמוניה. כך עוברים הדפוסים של גיוס השרירים חינוך מחדש, הייצוב (סטביליזציה) מתפתח, מכניקת התנועה משתפרת וחשוב מכל – התהליך הופך לפונקציונלי, המטרה האולטימטיבית של תהליך השיקום.

ערכה: אלה בר דוד שחר

סגירת תפריט